<h1>צרור החיים הדרך הרביעי סימן ה'</h1>
<h2>דף טז:</h2>
ומוציאין ספר תורה וקורין ומפטירין. והמנהג הנכון להחזיר ספר תורה למקומו ואחר כך כל העם יושבין ואחד עומד ותוקע. ומנהג זה כדי שלא להפסיק בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד. ולשון הרב אלפאסי ז"ל שגוערין בזה ששח. ודקדקו מלשון זה מאחר שלא אמר שאומרין לו שישתוק ואמר שגוערין, שאסור לכל אדם שידבר משעה שתקעו מיושב עד שישמע התקיעות על סדר [הברכות], ואם שח התוקע גוערין בו, ומראין לו סימנין שישתוק. אבל יהא אדם זהיר שלא ידבר. ומברכין ותוקעין כשהן יושבין. והתקיעה שחוזרין ותוקעין ומריעין כשהם עומדים כדי לערבב את השטן הוא. ויש מי שאומר כי תקיעה דמיושב היא לערבב. כי דמעומד על סדר הברכות צריך. וכן פי' ה"ר יונתן ז"ל. ופי' לערבב את השטן הוא להכניע היצר, כדכתיב (עמוס ג') אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. וי"א לערבב קטיגור המליץ רע על ישראל. ובתקיעה זו אין בה משום בל תוסיף. דכל דבר שהוא לצורך אין בו משום בל תוסיף. תדע דהא מוסיפין שמיני של סוכה שאוכלין בסוכה למצוה. וכן (גורמין) [גורעין] דכשחל יו"ט של ר"ה בשבת שאין תוקעין. כן דעת מורי הרשב"א ז"ל. ועומד התוקע ומברך לשמוע קול שופר ושהחיינו. ותוקע תקיעה ושברים ותרועה ותקיעה. סימן תשר"ת. ותוקע סימן זה שלשה פעמים. עוד סימן אחר תש"ת ג' פעמים. וסימן תר"ת ג' פעמים. והטעם שחוזר ותוקע ג' פעמים מפני שנאמרה תרועה ביובל ובר"ה ג' פעמים. וכל תרועה קבלה למשה מסיני כי פשוטה לפניה [ופשוטה] לאחריה דהיינו תקיעה, ולמדו חז"ל כי התקיעות של חדש [זה] שוין הן בין ביום ר"ה בין ביום הכיפורים. וכנגד מלכיות וזכרונות ושופרות. ואם תשאל למה חוזר אלו הסימנים שהן תשר"ת תש"ת ותר"ת, יחזור האחד לבדו ג' פעמים. תשובתך, כי בפירוש תרועה נסתפקו החכמים אם היא תרועה או שברים. ועל זה תקנו סימן תש"ת שמא שברים [נינהו]. ותקנו תר"ת שמא תרועה [היא]. ותקנו תשר"ת שמא הכל הוא. ומה שתקנו לתקוע תשר"ת למלכיות תש"ת לזכרונות תר"ת לשופרות, ומן הדין היה לנו לשומען כולן על הסדר תשר"ת תש"ת תר"ת למלכיות וכלן לזכרונות וכלן לשופרות, וכתב רי"ף ז"ל כי הטעם שלא להטריח הציבור. וקשה לומר כי מפני טורח הציבור יניחו מן הסדר הנכון. ורת"ם ז"ל היה נוהג תשר"ת בין למלכיות בין לזכרונות בין לשופרות. והתשובה הנכונה כי בודאי מה שנהגו לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת הוא מפני כי מתחלה היו המקומות מוחלקות, בעיר אחת היו תוקעין תשר"ת ובעיר אחרת תש"ת ובאחרת תר"ת, ובא ר' אבהו [נ"א ר' אבא] וראה כי נעשית תורה כשלש תורות ואסף כל המנהגות והנהיגם ביחד. ועל כן הואיל ותקענו מיושב ג' סימנין, בעמידה אין צריך אלא כל אחד לבדו.
וראש השנה שחל להיות בשבת אין תקיעה דוחה שבת וגזירה שמא יטלנו בידו ויוליכנו לבקי למי שיתקע לו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים או יוציאנו מרשות לרשות. ומה שאמרו חז"ל (ט"ז, ב') כל שנה שאין תוקעין לה בתחלה מריעין לה בסופה, משום דלא איערבב שטן. היינו כשהם שוגגין ואינן תוקעין, אבל כל זמן שאין תוקעין כדי לקיים התורה כגון שבת מן הטעם שאמרו ישר כחם.
<h2>דף כט:</h2>
וראש השנה שחל להיות בשבת אין תקיעה דוחה שבת וגזירה שמא יטלנו בידו ויוליכנו לבקי למי שיתקע לו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים או יוציאנו מרשות לרשות. ומה שאמרו חז"ל (ט"ז, ב') כל שנה שאין תוקעין לה בתחלה מריעין לה בסופה, משום דלא איערבב שטן. היינו כשהם שוגגין ואינן תוקעין, אבל כל זמן שאין תוקעין כדי לקיים התורה כגון שבת מן הטעם שאמרו ישר כחם.
<h2>דף לג:</h2>
שיעור התקיעה ט' טוטין. וזה שאמרו תקיעה כתרועה וזהו שיעורן למטה. ואם רצה להאריך מאריך בין בתקיעה בין בתרועה. וכדתנן תקע בראשונה ומשך בשנייה כשתיים, אין בידו אלא אחת. הא אחת יש בידו. והוא הדין אם רצה להאריך בשברים ובלבד שיאריך בתקיעה שלפניהם ואחריהם. ובלבד שלא יפסיק בין השברים אלא יעשם בנפיחה אחת, דתרועה אחת הן. אבל אם רצה להאריך יאריך, שלא נתנה תורה למלאכי השרת, ואין כל אדם איפשר לצמצם, וגם נהגו שלא להנשים בין השברים לתרועה הואיל ותרוייהו משום ספק אחד תקנוהו. אבל בין לתקיעה לתרועה יש אומרים שצריך להנשים, שאם לא כן אין כאן לא ראש ולא סוף. ויש עושין כל הסימן בבת אחת, וסמכו על הירושלמי דתני (ר"ה פ"ד ה"י) אמרן בנפיחה אחת יצא.
ומוציאין ספר תורה וקורין ומפטירין. והמנהג הנכון להחזיר ספר תורה למקומו ואחר כך כל העם יושבין ואחד עומד ותוקע. ומנהג זה כדי שלא להפסיק בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד. ולשון הרב אלפאסי ז"ל שגוערין בזה ששח. ודקדקו מלשון זה מאחר שלא אמר שאומרין לו שישתוק ואמר שגוערין, שאסור לכל אדם שידבר משעה שתקעו מיושב עד שישמע התקיעות על סדר [הברכות], ואם שח התוקע גוערין בו, ומראין לו סימנין שישתוק. אבל יהא אדם זהיר שלא ידבר. ומברכין ותוקעין כשהן יושבין. והתקיעה שחוזרין ותוקעין ומריעין כשהם עומדים כדי לערבב את השטן הוא. ויש מי שאומר כי תקיעה דמיושב היא לערבב. כי דמעומד על סדר הברכות צריך. וכן פי' ה"ר יונתן ז"ל. ופי' לערבב את השטן הוא להכניע היצר, כדכתיב (עמוס ג') אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. וי"א לערבב קטיגור המליץ רע על ישראל. ובתקיעה זו אין בה משום בל תוסיף. דכל דבר שהוא לצורך אין בו משום בל תוסיף. תדע דהא מוסיפין שמיני של סוכה שאוכלין בסוכה למצוה. וכן (גורמין) [גורעין] דכשחל יו"ט של ר"ה בשבת שאין תוקעין. כן דעת מורי הרשב"א ז"ל. ועומד התוקע ומברך לשמוע קול שופר ושהחיינו. ותוקע תקיעה ושברים ותרועה ותקיעה. סימן תשר"ת. ותוקע סימן זה שלשה פעמים. עוד סימן אחר תש"ת ג' פעמים. וסימן תר"ת ג' פעמים. והטעם שחוזר ותוקע ג' פעמים מפני שנאמרה תרועה ביובל ובר"ה ג' פעמים. וכל תרועה קבלה למשה מסיני כי פשוטה לפניה [ופשוטה] לאחריה דהיינו תקיעה, ולמדו חז"ל כי התקיעות של חדש [זה] שוין הן בין ביום ר"ה בין ביום הכיפורים. וכנגד מלכיות וזכרונות ושופרות. ואם תשאל למה חוזר אלו הסימנים שהן תשר"ת תש"ת ותר"ת, יחזור האחד לבדו ג' פעמים. תשובתך, כי בפירוש תרועה נסתפקו החכמים אם היא תרועה או שברים. ועל זה תקנו סימן תש"ת שמא שברים [נינהו]. ותקנו תר"ת שמא תרועה [היא]. ותקנו תשר"ת שמא הכל הוא. ומה שתקנו לתקוע תשר"ת למלכיות תש"ת לזכרונות תר"ת לשופרות, ומן הדין היה לנו לשומען כולן על הסדר תשר"ת תש"ת תר"ת למלכיות וכלן לזכרונות וכלן לשופרות, וכתב רי"ף ז"ל כי הטעם שלא להטריח הציבור. וקשה לומר כי מפני טורח הציבור יניחו מן הסדר הנכון. ורת"ם ז"ל היה נוהג תשר"ת בין למלכיות בין לזכרונות בין לשופרות. והתשובה הנכונה כי בודאי מה שנהגו לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת הוא מפני כי מתחלה היו המקומות מוחלקות, בעיר אחת היו תוקעין תשר"ת ובעיר אחרת תש"ת ובאחרת תר"ת, ובא ר' אבהו [נ"א ר' אבא] וראה כי נעשית תורה כשלש תורות ואסף כל המנהגות והנהיגם ביחד. ועל כן הואיל ותקענו מיושב ג' סימנין, בעמידה אין צריך אלא כל אחד לבדו.
